החלטה בתיק ת"א 33138-09-10

1.            בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש (הנתבע 1 בתובענה) ביום 19.4.12, בהעדר הגנה.

               ברקע הבקשה תביעת לשון הרע על סך של 150,000 ש"ח, שהוגשה ביום 21.9.10 ע"י המשיב, חבר הנהלת מועצת עירית קרית מלאכי בזמנים הרלבנטים לתובענה, כנגד המבקש בהיותו עורך במקומון הנתבע 4, וכן כנגד המקומון, מנהל המקומון (נתבע 3) והעורכת הראשית (נתבעת 2), בגין פרסומים העולים כנטען בתובענה כדי לשון הרע.

               בתמצית יצוין, כי ביום 16.11.10 ניתן פסק דין בעדר הגנה כנגד המקומון וביום 27.11.11, משלא התייצב איש מטעמו לדיון שנקבע בעתירתו לביטול פסק הדין, נדחתה הבקשה.

               כן, ניתן ביום 27.11.11 פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 2.

               באשר למבקש, ביום 2.4.12 עתר המשיב בבקשה כי יינתן כנגדו פסק דין בהעדר הגשת כתב הגנה, לאחר שלפי גרסת המשיב נמסר כתב התביעה על ידו באופן אישי לידי המבקש במהלך ישיבת מועצת העיר קרית מלאכי שנתקיימה ביום 1.3.12, בה נכחו השניים עם עוד אחרים.

               עפ"י גרסת המשיב, הכתב נמסר למבקש אשר פתח את המעטפה, קרא את כתב התביעה אך סירב לחתום כי נתקבלה על ידו. לטענת המשיב, הכריז הוא בקול רם בפני כל הנוכחים כי עדים הם לכך שמסר את כתב התביעה.

               ביום 3.4.12 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה לעיל, ולפיה נדרשה הבהרה בתצהיר מדוע זה נעשתה המסירה ע"י המשיב באופן אישי ולא באמצעות שליח, וכן נדרש תצהיר עד אודות נסיבות המסירה.

               בתגובה לכך, הגיש המשיב תצהירו של ראש עיריית קריית מלאכי, מר מוטי מלכה, המאשר גרסה זו, אולם משלא ניתנה התייחסות לדרישת בית המשפט להבהרה בעניין המסירה ע"י המשיב בעצמו ולא ע"י שליח, נדרש המשיב להשלמה בעניין זה בהחלטה מיום 17.4.12.

               ביום 18.4.12, לאחר שצורף תצהיר נוסף של המשיב בו נטען כי אופן המסירה המתואר ננקט לנוכח ניסיון שנעשה בעבר למסור למבקש את כתב התביעה שלא צלח, ניתן פסק דין כנגד המבקש.

2.            המבקש טוען בבקשתו כי מסירה כנטען כלל לא בוצעה, וכי המשיב נמנע ביודעין ובכוונת מכוון ממסירה אמיתית של כתב התביעה לידיו, מקום שידע כל העת את כתובת מגוריו, היא כתובתו מזה שנים רבות ואשר אף מופיעה ככתובתו במרשם האוכלוסין.

                המבקש טוען כי לא קיבל כלל כתב תביעה או הזמנה לדין וכי נודע לו על דבר קיומו של ההליך רק לאחר שאזהרה מתיק ההוצאה לפועל נשלחה אליו, הפעם לכתובת מגוריו הקבועה מזה שנים והרשומה במרשם האוכלוסין, כאמור לעיל.

               לטענת המבקש, אכן, באחת מישיבות מועצת העיר בה נכח פנה אליו המשיב וזרק לעברו מעטפה חתומה, אשר לא ניתן היה לראות מה תוכנה, ללא שם נמען המצוין עליה ואף ללא שם השולח, וכשאין מצורך לה דבר וודאי לא כל מסמך מטעם בית המשפט.

               באותו מעמד, טוען התובע כי משלא נאמר לו דבר על תוכן המעטפה, וודאי שלא כי המדובר בכתב תביעה או במסמך משפטי כלשהו, השיב את המעטפה לידי המשיב והודיע לו כי אם ברצונו להעביר אליו דבר דואר, כי אז עליו לעשות כן בדרכים המקובלות.

               בנסיבות אלה, טוען המבקש כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי המדובר בתביעה בעילת לשון הרע, ובגין כתבה שפורסמה כשנה וחצי קודם לכן.

               מלבד אפיזודה זו, לא הובא דבר הגשת התביעה לידיעת המבקש בכל דרך, עד לקבלת מסמכים מתיק ההוצל"פ שנשלחו כאמור לכתובת מגוריו הקבועה והידועה, דבר שהביא להגשת בקשה זו.        

               לעמדת המבקש, אף לפי גרסת המשיב מדובר בשיהוי כבד במסירת כתב התביעה, 18 חודשים לאחר הגשתה, מקום שכאמור אין ולא היה מעולם כל קושי בביצוע מסירות למבקש, והראיה לכך הינה מסירות שבוצעו למבקש במסגרת הליכים נוספים המתנהלים כנגד המבקש בעילה זהה, לאחר שבמסגרתם הוגש גם הוגש כתב הגנה מטעם המבקש.

3.            הכללים החלים בבקשות מסוג זה, בדבר ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ידועים. ככל שישנו פגם בהמצאה, הרי שיש לבטל את ההחלטה מתוך חובת הצדק, אך אם לא כך הדבר, הרי שיש לבחון את סיבת המחדל וחשוב מכך, את סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה זו, גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.

               אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.